תוכן

ה) וענין הכאה זו וביטוש זה, נבין במה שנוגע לאור הפה בסיבת התפשטות א' הנ״ל ובסיבת הסתלקות ההתפשטות הנ״ל, ע״ד שבארנו בענין טנת״א. כי בהתפשטות א' נתפשטו כל או״א מאח״פ על ע״ס בקומת כתר, משום דהאו״י התפשט עד בחי' ד' שהוא הפה, והנה גם הפה לבדו נתפשט בזה לע״ס שנק' ע״ס דעולם העקודים, והיה ג״כ בקומת כתר.
והנה נתבאר שביציאת ד' בחי' דאו״י יהיה החו״ב אב״א, אלא בסגולת האו״ח שבים החו״ב פב"פ, ונמצא שאור הפנים דחו״ב תלוי בעביות המסך, כלומר באו״ח שלו. וע״כ כשעלה האו״ח והשיב את חו״ב פב״פ, נמצא שבחי' ב' שה״ס כלי פנימי דה״פ דעקודים, נזדככה מאחורים שלה שהיא העביות דבחי' ב' שלה, להיות שעזבה את הכתר ואור דחסדים וחזרה ונתעצמה עם ספירת החכמה שהיא בחי' א'.
וז״ס שה' פנימיים וה' מקיפין מכים זה בזה, כי מסבת התפשטות האו״י מבחי' ג' להכאה בבחי' הד' שהוא המסך ועלה האו״ח, נמצא מזדכך אחור ועביות דבינה שהוא השורש לעביות דבחי' ד', וכיון שנזדכך השורש נזדכך הענף עמו שהוא המסך עצמו, והתחיל האו״ח להסתלק בסדר המדרגה עד שנעלם בכתר, שיש כאן הבחנת טנת״א.
והנה כאן נעשה ביטוש בין הרשימות דטעמים ובין הרשימות דנקודות שהמה הפכים זה לזה, כי הרשימו דטעמים רוצים וחושקים בעביות דבחי' ד', שתשאר בעביותה ולא תסתלק, להיות בעביות זו כל בחי' אור הפנים שלה. אמנם רשימו דהנקודות, דהוא בחי' המסך שהתחיל להזדכך, הנה כח נקודת הצמצום בו, שבחרה בהשואת הצורה למאציל ונמנעת מקבלת שפע, וע״כ רק מזדכך ועולה עד שמשוה צורתו למאציל, שזו ההפכיות עושה ביטוש ביניהם עד שמתפרדים ב' הרשימות זה מזה.
והנה רשימו דנקודות שנק' אותיות, המה פחותים בערך מרשימו דטעמים הנק' תגין. כי רשימו דטעמים הם כלי כתר, דהם החזיקו לעצמם כמה שיכלו מבחי' העביות דבחי' ד' כדי להשאיר רשימו שלהם, אמנם רשימו דנקודות הם מקבלים הזיכוך והיציאה מכלי כתר לחכמה וע״כ הם בערך כלי חכמה, וע״כ יוצאים למטה מכלי כתר והרשימו דכתר. וסיום כלי כתר הוא בטבור דא״ק דהיינו בחי' ד' דמלכות, שרשימות דאור הנקודות שהם האותיות הם נדחים למטה מטבור הכתר. ונמצא נחלק הגוף לשנים, דעד הטבור הוא כלי דכתר ברשימו דטעמים הנק' תגין. ומטבור ולמטה הם כלי דחכמה ברשימו דאור הנקודות הנק' אותיות.
והנה נתבאר שכלי הכתר נק' ע״ב להיות האו״י מזדווג בבחי' ד', אמנם כלי חכמה נק' ס״ג להיות האו״י מזדווג במסך הדק, שהיא בחי' ג'. ונמצא שנחלק כלי דעולם העקודים לשנים, דהיינו העצמות שבה מז״א שהיא בחי' ג' נפל למטה בסוד כלים דחכמה. ובחי' העביות והמסך שבה נשארה ברשימו דכלי הכתר למעלה מטבור, והבן זה.